![[personal profile]](https://www.dreamwidth.org/img/silk/identity/user.png){kind=small}
Ран Барац. Жаботинский без Жаботинского
Feb. 19th, 2023 02:16 pmז'בוטינסקי ללא ז'בוטינסקי
המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה עניין מפתיע בזאב ז'בוטינסקי. רן ברץ דן בסוגיה, ומבהיר כמה פרקים ממשנתו של ז'בוטינסקי, שנותרו כנראה עמומים עבור המתעניינים החדשים משמאל
המכון הישראלי לדמוקרטיה (להלן: מי"ד) רוצה שתכירו את מייסד התנועה הרוויזיוניסטית, ראש בית"ר ומפקד האצ"ל, זאב ז'בוטינסקי. חוברת שמפיץ המכון במאה-אלף עותקים ובעלות ניכרת (כך לדבריו, ושאפו על השקיפות), עוסקת בתפיסת הדמוקרטיה של ז'בוטינסקי, ובאה ללמד את עם ישראל כי ז'בוטינסקי האמין ב"דמוקרטיה מהותית, שוויון וזכויות אדם", ממש כמו מחברי החוברת פרופסור מרדכי קרמניצר ועו"ד עמיר פוקס, שאר אנשי המי"ד, ורבים באליטה האקדמית והמשפטית במדינת ישראל.
הז'בוטינסקאים החדשים
לפני שנבחן את החוברת, סיפור קצר. לפני מספר חודשים דיברתי בכנס על ז'בוטינסקי וממשיכי דרכו באוניברסיטת ת"א. במהלך הכנס דיברו על ז'בוטינסקי מספר אקדמאים ממחנה השמאל. מובן מאליו, אפשר להתנגד אידיאולוגית לז'בוטינסקי ובו-בזמן להיות חוקר מצוין שלו. אבל בכנס התגלתה תופעה מעניינת אחרת. מצד אחד, ז'בוטינסקי הוצג בהערכה על-ידי האקדמאים משמאל, אלא שמצד שני, הוא היה "רזה" מאוד. הציטוטים היו במשורה, ובדרך-כלל לא מכתביו המרכזיים. המוקד היה הליברליזם וחלק מיחסו של ז'בוטינסקי לערבים ומיעוטים, אבל מיעטו להזכיר את הקשרי הדברים ואת עקרונותיו המרכזיים האחרים, כמו הלאומיות, הריאליזם ותפיסת הכוח, האינדיבידואליזם, יחסו לטבע האדם, הקפיטליזם, קיר הברזל, וכמובן, הנאמנות הבלתי-מתפשרת לארץ-ישראל השלמה. שני הצדדים, אם כן, משלימים זה את זה: אחרי שהשכיחו את עיקרי תורתו של ז'בוטינסקי, לא הייתה לאקדמאים בעיה לגלות לו הערכה.
כשהגיע תורי ציטטתי בהרחבה מכתביו המרכזיים של ז'בוטינסקי. הצגתי את יחסו העקבי לארץ-ישראל, ונגעתי גם בטבע האדם, המשא-ומתן עם הערבים, ועוד. לאחר-מכן מסרו לי צופים בקהל שחלק מן האקדמאים זע בחוסר-נחת; המנחה התקמצן לפתע בזמן, ורק רצו שאסיים וארד כבר מהבמה. התגובות לדבריי הגיעו בעיקר מאקדמאים, כולל משתתפי הפאנל, שחשו צורך עז להתנגד. היה די ברור שהם לא נלהבים מז'בוטינסקי ההיסטורי. הם אוהבים את ז'בוטינסקי האינטלקטואל, המשורר, המחזאי, המתרגם, וחלקים מההגות הליברלית שלו. רק לא לקלקל את החגיגה עם ז'בוטינסקי המנהיג הרוויזיוניסט, הריאליסט הקשוח.
מדובר ככל הנראה בתופעה לא נדירה בימינו. אקדמאים מן השמאל בוחרים וגוזרים מדברי ז'בוטינסקי את מה שנוח להם, ואז, כשהוא מנותק מהקשר ומחלקים מרכזיים בתפיסת-עולמו, הוא ממש מזכיר להם את עצמם. אם היה חי, הם רוצים להאמין, בוודאי היה מצטרף למחנה ה"מרכז-שמאל", מזועזע מהימין הישראלי בדיוק כמותם. בעצם, מסתבר, הם הז'בוטינסקאים האמתיים. בית"רים של ממש.
מה מניע מגמה זו? אציע ניחוש לא מבוסס. אבות הציונות משמאל הפכו לבלתי-רלוונטיים. משנתם הכלכלית חלפה-עברה מן העולם לפני מספר עשורים, גיבוריהם התגלו כרוצחי-המונים, ואת יחסם לערבים, הס מלהזכיר. איזה ציוני יעמיד לאינטלקטואלים שלנו דגם? סירקין המיושן? ברל הטרנספריסט? בן-גוריון הלאומן וקנאי המקרא? ז'בוטינסקי, לעומתם, לצד העיסוק הציוני, היה לא רק איש תרבות ואמנות מקורי ופורה אלא גם ליברל קלאסי וסובלן אמתי. לכן הוא נותר רלוונטי ומרשים; בוודאי אם מקפידים להעלים ולטשטש את החלקים הלא נעימים (לשמאל של ימינו) במשנתו.
( Read more... )( Линк )
